הדינמיקה של חזרה בתשובה וחסד אלוהי מתגלה במלוא עוצמתה כאשר עם ישראל פונה אל ה' מתוך קושי, וזוכה להיענות למרות הפגמים שבפנייתו.
הפרשנים מסבירים את מילות הפסוק כך: וַיָּשָׁב... עַל משמעו חזרה אל ה', בַּצַּר-לוֹ מתאר את עת הצרה והמצוקה שבאה על ישראל, וַיְבַקְשֻׁהוּ פירושו שחיפשו את ה', והתוצאה וַיִּמָּצֵא מלמדת שה' נענה להם והושיע אותם בכל מקום שאליו הלכו.
הגישה המרכזית בקרב המפרשים מתמקדת במניע לחזרה בתשובה המשתקף במילים בַּצַּר-לוֹ. החזרה אל ה' לא נבעה מתוך אהבה, אלא מתוך דוחק המצוקה, מצב הנחשב למדרגה רוחנית נמוכה מאוד [מלבי"ם]. בנוסף, באופן אידיאלי ראוי לאדם להקדים תפילה לפני בוא הצרה, ואילו כאן העם לא שב אל ה' עד שהצרה כבר פקדה אותם [חומת אנך].
עם זאת, למרות שהתשובה נבעה ממניעים נמוכים ובאיחור, מודגשים רחמיו הרבים של ה'. ברגע שבו ישראל חיפשו אותו הוא האיר להם פנים ונענה להם [מלבי"ם], בדרך של חסד הדומה למציאה [חומת אנך].