השגחתו של ה' בעולם היא תמידית, ומטרתה להעניק תמיכה וסיוע לאלו הבוטחים בו באמת. כאשר האדם מפנה את גבו לביטחון האלוהי ובוחר להישען על כוחות אנושיים, הוא מאבד את ההגנה הניסית ונותר חשוף לפגעי המציאות הטבעית ולמאבקי קיום.
הפרשנים מסבירים כי משמעות הביטוי עיניו משוטטות היא שה' משגיח וצופה על כל הנעשה בעולם, כאשר המילה משוטטות מבטאת תנועה ורחיפה מתמדת ממקום למקום [מצודת ציון]. מטרת ההשגחה הזו היא להתחזק עם לבבם שלם אליו, כלומר להעניק תוספת כוח לאותם אנשים שלבם שלם עמו והם בוטחים בו לחלוטין [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה תחבירית, הכוונה היא "עם אשר לבבם שלם", אף שמילת הזיקה חסרה בפסוק [רד"ק, רלב"ג].
מתוך כך עולה השאלה מדוע בכלל הופיעו איומים צבאיים על המלך מלכתחילה. על פי [מלבי"ם], הופעת האויבים לא נועדה להביא למלחמה של ממש, אלא הייתה מכוונת בהשגחה פרטית כדי לנסות את שלמות לבבו של המלך. לו היה עומד בניסיון ובוטח בה', ה' היה מחזק אותו ומפיל את הגויים הגדולים תחתיו.
אולם, המלך כשל בכך, ועל כן נאמר לו נסכלת על זאת. הוא נהג בטיפשות ובסכלות [מצודת ציון], משום שלא הבין את המהלך האלוהי [מלבי"ם] והוכיח בהתנהגותו שאינו קשור באמת לה' [ביאור שטיינזלץ].
התוצאה הישירה של חוסר הביטחון הזה היא כי מעתה יש עמך מלחמות. בעבר, כאשר המלך בטח בה', הארץ שקטה, וכאשר התרגשו עליו מלחמות הוא זכה להצלחה ולעזרה אלוהית [רלב"ג]. אך מעתה המציאות משתנה מן הקצה אל הקצה. מלחמות כבר מוכנות ומזומנות לבוא עליו [מצודת דוד]. ה' עוזב אותו להתמודד במסגרת חוקי הטבע, והוא ייאלץ להישען בקרבות על כוחו האנושי בלבד, ללא העזרה האלוהית שליוותה אותו בעבר [רלב"ג, מלבי"ם].