הכתוב מוכיח את המלך על חוסר ביטחונו בה' בהווה, באמצעות תזכורת לניצחון ניסי במלחמה קשה בעבר. התוכחה מעלה את השאלה מדוע התעורר בו פחד כעת; אם החשש נבע מהתמודדות מול ברית של שני מלכים, הרי שגם במלחמת זרח הכושי בעבר הוא ניצב מול שני עמים גדולים, הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים [מלבי"ם]. עם הלובים אכן הצטרף לזרח הכושי באותה מלחמה, אף על פי שלא הוזכר בתיאור הקודם של האירוע [מצודת דוד]. תקיפה זו של הצבא המצרי והעמים הנלווים אליו הייתה קשה לאין ערוך [ביאור שטיינזלץ].
אם הפחד הנוכחי נבע מגודלו של צבא האויב, הכתוב מזכיר שגם אותם עמים בעבר הָיוּ לְחַיִל לָרֹב, כלומר הם קיבצו צבא עצום בגודלו, וכן לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד [מצודת דוד, מלבי"ם]. למרות נתוני הפתיחה הקשים הללו, וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל־ה', בזכות העובדה שבטחת ונשענת על ה', הוא נתן אותם בידך והצלחת לנצח ולגרש אותם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].