ביקורת נבואית נוקבת חושפת כיצד מהלכים מדיניים המנותקים מביטחון בה' מובילים להחמצת ניצחון היסטורי. אל המלך מגיע חֲנָנִי הרואה, נביא שאינו מוכר ממקורות אחרים [ביאור שטיינזלץ], וששמו נהגה בהטעמה מלעיל [מנחת שי].
הנביא מוכיח את אסא על בחירתו ומכריז בְּהִשָּׁעֶנְךָ. הפרשנים מסכימים כי האיום המשותף מצד מלך ישראל ומלך ארם לא היה מקרי, אלא תוכנן מראש על ידי ה' כדי להפיל את שני הצבאות גם יחד בידיו של אסא [מצודת דוד, מלבי"ם]. אילו היה אסא סומך על ה' כעת, בדיוק כפי שסמך עליו בעבר כשהותקף על ידי הצבאות העצומים של הכושים והלובים, הוא היה זוכה בניצחון מוחץ על כולם [רש"י, רלב"ג, חומת אנך].
במקום זאת, אסא בחר למסור את אוצרות בית ה' ובית המלך לידי ארם כדי שיפרו את בריתם עם בעשא מלך ישראל. תוצאת חוסר האמונה הזה מתבטאת במילים עַל כֵּן נִמְלַט. אסא ספג הפסד כפול: הוא גם איבד את כספו ורכושו לשווא, וגם אפשר לצבא ארם לחמוק מהתבוסה שיועדה לו [רש"י, חומת אנך]. בעקבות מהלך שגוי זה, מעמדה של יהודה מול הארמים הפך לנחות וחלש יותר [ביאור שטיינזלץ].