דברי הימים ב, פרק ט״ז, פסוק י׳

המלך אסא מגיב בכעס חסר תקדים לתוכחת הנביא, המכונה כאן הָרֹאֶה משום שדבריו לא נאמרו כחזון מאת ה' אלא נבעו מהיגיון ואמונה. המלך אוסר את הנביא ומשליך אותו אל בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת, שהוא בית סוהר או צינוק בעל תקרה מקומרת. הכתוב מציין כִּי בְזַעַף עִמּוֹ עַל זֹאת, ללמד על זעמו העצום של המלך על חוסר הכבוד כלפיו, או על כך שהנביא עצמו דיבר אליו בחריפות. כעסו של המלך זלג גם אל נתיניו, ולכן וַיְרַצֵּץ אָסָא מִן הָעָם, כלומר הוא שבר ודיכא אותם מתוך זעם כללי או משום שמחו על מאסר הנביא. על חוסר ביטחונו בה' ופגיעתו בנביא נענש אסא בסוף ימיו במחלת רגליים, אך גם בחוליו המשיך לבטוח ברופאים במקום לדרוש את ה'.