עימות נוקב מתרחש כאשר נביא ה' מוכיח את המלך יהושפט על בריתות שגויות שכרת. הנביא יֵהוּא יוצא אל פניו, כלומר לקראתו של המלך, כדי להתעמת איתו על מעשיו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
תוכחת הנביא מתמקדת בחבירה של יהושפט לאחאב מלך ישראל. הפרשנים מסבירים כי הנביא מבקר את עצם היציאה המשותפת למלחמה, ומדגיש כי גם קשרי משפחה אינם מצדיקים הגשת עזרה לאדם רשע [ביאור שטיינזלץ].
הביקורת מחולקת לשני רבדים שונים של חטא: מעשה ומחשבה [מלבי"ם]. החלק הראשון, הלרשע לעזור, מתייחס לפעולה המעשית של סיוע לעוברי עבירה. עזרה כזו יכולה להיעשות גם ללא קשר רגשי, למשל מתוך אינטרס או תועלת, אך היא פסולה כשלעצמה. החלק השני, ולשנאי ה' תאהב, מתייחס לרובד הפנימי שבלב. הנביא קובע כי אהבת שונאיו של ה' היא פגם מוסרי, והיה על יהושפט לשנוא את אחאב ולא לסייע לו.
בעקבות מעשים אלו נאמר למלך: ובזאת עליך קצף, כלומר התעורר עליך כעס מלפני ה' [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. כעס זה לא נותר תיאורטי, אלא התבטא בקטרוג בשמיים שגזר על יהושפט ליפול בחרב [מלבי"ם]. בפועל, קצף זה בא לידי ביטוי במלחמה עצמה, כאשר שרי הרכב של מלך ארם הקיפו את יהושפט וכמעט המיתו אותו, אלא שה' בחר להצילו לבסוף בזכות מעשיו הטובים האחרים [רלב"ג].