מערכת המשפט העליונה של העם, המקבילה לסנהדרין הגדולה, מוקמת בבירה ומורכבת מנציגים מלומדים מכל שכבות העם: כוהנים, לויים ומנהיגים בולטים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. המלך יהושפט ממנה שופטים וְגַם בִּירוּשָׁלִַם, העיר הגדולה ביותר, וזאת אף על פי שהוא בעצמו ישב בה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. העמדת השופטים בבירה נעשתה בהמשך ישיר להקמת בתי הדין הקטנים יותר בשאר ערי הארץ [מלבי"ם].
תחום השיפוט של בית הדין מוגדר במילים לְמִשְׁפַּט ה' וְלָרִיב, והפרשנים נחלקו במשמעות החלוקה הזו. גישה אחת מסבירה כי לְמִשְׁפַּט ה' עוסק בענייני מצוות ובדברים שבין אדם למקום, בעוד המילה וְלָרִיב מתייחסת לסכסוכים ולדינים שבין אדם לחברו [מצודת דוד, מלבי"ם]. לעומת זאת, יש המפרשים את החלוקה לפי סוגי הדינים: לְמִשְׁפַּט ה' מכוון לדיני ממונות, ואילו וְלָרִיב עוסק בדיני נפשות וחבלות [רש"י]. פירוש נוסף מציע כי לְמִשְׁפַּט ה' מתאר משפט בעל חשיבות גדולה במיוחד, ואילו וְלָרִיב מתייחס לספקות הלכתיים שמתעוררים בקרב חכמי ישראל [מלבי"ם].
סיומו של הפסוק, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם, מתאר את המהלך הגיאוגרפי של הקמת המערכת. יש המסבירים כי לאחר שיהושפט ופמלייתו סיימו להעמיד שופטים בכל ערי הארץ, הם שבו אל ירושלים [מצודת דוד]. אחרים מפרשים כי החזרה לירושלים מתייחסת לשופטים עצמם או לשליחים: לאחר שהשופטים נבחרו מכלל ערי יהודה, הם עברו לירושלים כדי לשבת בהרכב בית הדין הגדול [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], או שהכוונה היא לשליחים שמונו להעמיד את השופטים בערי השדה, אשר שבו לבירה לאחר סיום משימתם [רד"ק].