הנחיה חמורה וברורה מופנית אל שופטי ירושלים, המציבה בפניהם את התשתית הראויה לעשיית משפט צדק [מצודת דוד]. הדרישה המקראית לעשיית המשפט היא קפדנית, וכפי שמשתמע מהפועל תַֽעֲשׂוּן, התוספת של האות נו"ן בסופו נועדה לזרז את השופטים, להזהירם ולחזק את הציווי המוטל עליהם [רש"י].
מילוי התפקיד נשען על שלושה יסודות מרכזיים המקיפים את עשייתם:
ראשית, עליהם לפעול בְּיִרְאַת ה', כלומר לנהל את המשפט מתוך יראת שמיים [מצודת דוד], תוך הקפדה יתרה שלא לעבור על איסורים ומצוות לא תעשה [מלבי"ם].
שנית, העבודה צריכה להיעשות בֶּאֱמוּנָה, יסוד המתייחס ליושרה הנדרשת בדברים העיוניים ובבירור השכלי של הדין [מלבי"ם].
לבסוף, הפעולה נדרשת להיות וּבְלֵבָב שָׁלֵם, כך שקיום מצוות העשה ייעשה לשם שמיים, ללא מניעים זרים, אינטרסים או פניות חיצוניות [מלבי"ם].