מערכת המשפט האנושית אינה פועלת בחלל ריק, אלא תחת עינו הפקוחה של האל, המעורב באופן פעיל בדין. המילה וְעַתָּה מוסברת כקריאה לדיינים להרהר בתשובה בטרם יתחילו במלאכת השיפוט [חומת אנך], או כמסקנה מתבקשת מכך שהכל גלוי וידוע לפניו [מצודת דוד]. בשל נוכחותו של ה' באולם הדיונים, הן כדיין והן כ"נידון", נדרשים השופטים להחיל על עצמם את פחדו [מלבי"ם].
הציווי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ מכוון לקיום מדויק של דיני התורה ומצוותיה כראוי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מצביעים על חלוקה מהותית בין שני הפעלים: שִׁמְרוּ מתייחס לכוונת הדיין להיזהר ממצוות לא תעשה, כגון האיסור לקחת שוחד או להכיר פנים, ואילו וַעֲשׂוּ מתייחס לקיום מצוות עשה, כגון החובה לשפוט בצדק [מלבי"ם, חומת אנך].
המשך הפסוק מפרט את הפגמים שה' מתעב במשפט. מכיוון שהוא שותף בדין, הוא אינו רוצה שהדיינים יחטאו בהם [רש"י], ואף יעניש את מי שיעשה זאת [מצודת דוד]. הפסוק מונה שלושה פגמים מרכזיים:
הראשון הוא עַוְלָה, שמשמעותה חוסר צדק ועוול בדין [ביאור שטיינזלץ].
השני הוא וּמַשֹּׂא פָנִים, כלומר אפליה לטובה של אחד מבעלי הדין [ביאור שטיינזלץ]. מקור הביטוי נובע מכך שאדם החייב בדין מתבייש ופניו "נופלות" כלפי מטה, והשופט המאיר לו פנים שלא כדין נחשב כמי שנושא ומרים את פניו [מצודת ציון]. פגם זה גורם לרוב למחדל פסיבי, שבו השופטים נמנעים מלהזדקק לדינו של החלש, וכנגד נטייה זו בא הציווי האקטיבי "ועשו" [מלבי"ם].
הפגם השלישי הוא וּמִקַּח־שֹׁחַד, לקיחת שוחד [ביאור שטיינזלץ]. בניגוד למשוא פנים, לקיחת שוחד גורמת לשופט לקום ולעשות מעשה אקטיבי של עיוות הדין לטובתו האישית, וכנגד סכנה זו באה האזהרה "שמרו" [מלבי"ם].