בעקבות דברי התוכחה שקיבל מהנביא, יהושפט מתייחס למסר בכובד ראש ומבין שעליו לשנות את דרכו ולהתמקד בהשבת עבודת ה' למקומה הראוי בקרב העם [ביאור שטיינזלץ].
תחילת התהליך מתבטאת בכך שוַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם, כלומר הוא נמנע מעתה ואילך מלבוא ולבקר בבית אחאב מלך ישראל [מצודת דוד]. ישיבה זו אינה פסיבית, שכן מיד לאחר מכן נאמר וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא, ללמדנו שהמלך יצא פעם אחר פעם והתהלך בקרב העם ברחבי הממלכה [מצודת דוד].
מטרת מסעותיו של המלך הייתה וַיְשִׁיבֵם אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. החזרה בתשובה שהוביל יהושפט התמקדה במצוות שבין אדם למקום, וכללה תיקון מקיף באמונות, בדעות ובמעשים של העם [מלבי"ם]. תהליך זה של תשובה מוגדר כתשובה שלמה, שכן הוא שילב בתוכו גם יראה וגם אהבה. הדבר נלמד מהשימוש הכפול בשמות ה' בפסוק: השם "ה'" מצביע על מידת הרחמים והאהבה, בעוד התואר "אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם" מעורר את יראת הרוממות [חומת אנך].