דברי הימים ב, פרק ל״ו, פסוק כ״ג

בהצהרה המסמנת את תחילת הגאולה מגלות, כורש שליט האימפריה מכיר בכך שאת כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה', ומתוך הבנה ששליטתו המוחלטת נמסרה לו מאת ה', הוא מסיק כי חובה עליו לקיים את רצונו. הוא מצהיר כי וְהוּא פָקַד עָלַי לבנות מחדש את המקדש בעיר ירושלים אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, ציווי שהגיע אליו בין אם כהתעוררות פנימית של רוחו ובין אם דרך נבואות ישעיהו הקדומות. כדי להוציא את הציווי לפועל, המלך מפיץ כרוז וקורא מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ, כלומר מי מבין כלל אזרחיו משתייך לעם ישראל ורוצה להשתתף בבניין הבית. בסיום דבריו הוא מכריז ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל, אמירה המשלבת רשות ממלכתית רשמית לשוב לארץ ישראל יחד עם ברכה והבטחה שה' יהיה בעזרתו של כל מי שיבחר לעלות לירושלים.