דברי הימים ב, פרק ל״ו, פסוק ג׳

התערבותה הכוחנית של מצרים ביהודה מגיעה לשיאה כאשר וַיְסִירֵהוּ מֶלֶךְ־מִצְרַיִם בִּירוּשָׁלִָם, כלומר שם קץ לשלטונו של המלך ומכניס אותו למאסר. הציון בִּירוּשָׁלִָם אינו מתאר את המקום הפיזי שבו התרחשה ההדחה, אלא מדגיש שהמלך הוסר מכיסאו ומתפקידו כשליט על העיר. לאחר סילוק המלך וַיַּעֲנֹשׁ אֶת־הָאָרֶץ, בכך שהטיל קנס כספי ומס כבד על המדינה כולה. אנשי יהודה נאלצו לציית לדרישה בשל כוחו הצבאי של מלך מצרים, שקנס אותם כעונש על כך שהתערבו בסדר הירושה הטבעי והמליכו את יהואחז על פני אחיו הגדול.