האימפריה הבבלית מהדקת את שליטתה על ממלכת יהודה, במהלך שבו מוחלף השלטון בירושלים ואוצרות המקדש נבזזים. המילים וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה מציינות כי חלפה שנה [ביאור שטיינזלץ], וליתר דיוק, מדובר באותה עת שבה השמש חזרה למקומה, בדיוק שנה לאחר שנבוכדנאצר שלח את גדודיו להגלות את המלך הקודם, יהויקים [רש"י, מצודת דוד].
תחילה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר את צבאו אל ירושלים, ורק לאחר מכן הגיע בעצמו כדי לקחת את המלך יהויכין [מלבי"ם]. מטרתו הייתה לבסס את שליטתו ביהודה, והוא לקח את יהויכין לבבל כאסיר ובן ערובה [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שנאמר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה, המקורות מדגישים כי יהויכין לא נלקח בכוח הזרוע, אלא כפי שמתואר בספר מלכים, הוא בחר לצאת ולהימסר בידי מלך בבל מרצונו החופשי [רש"י, מצודת דוד].
יחד עם המלך, נלקחו גם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה', שהם הכלים החשובים והיקרים ביותר של המקדש. היה זה מסע ביזה שני, שכן למרות מצבה הירוד של הממלכה, תושביה חידשו את כלי הקודש שנלקחו בעבר, וכעת נבוכדנאצר החרים גם אותם [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, מלך בבל לא רוקן את המקדש לחלוטין, אלא לקח רק את הכלים המובחרים, ואת השאר הותיר עד לגלות הסופית [רש"י].
לאחר הגליית יהויכין, מלך בבל וַיַּמְלֵךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו. אף על פי שהפסוק מכנה אותו "אחיו", הפרשנים מסכימים כי צדקיהו היה למעשה דודו של יהויכין, כלומר אחיו של אביו, יהויקים [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. השימוש במילה "אח" נובע ממנהג המקרא לכנות קרובי משפחה קרובים בשם "אחים", כפי שאברהם קרא ללוט בן אחיו [רד"ק]. בנוסף, מלך בבל הוא זה שבחר עבורו את השם "צדקיהו" כשם מלכות, בעוד ששמו המקורי היה מתניה [רש"י, ביאור שטיינזלץ].