תארו לעצמכם שמלך של אימפריה ענקית מחליט להשתלט על המדינה שלכם ולשנות בה הכול. זה בדיוק מה שקרה בממלכת יהודה. המילים וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה מלמדות אותנו שעברה בדיוק שנה שלמה מאז שהבבלים הגלו את המלך הקודם. אז, שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר את צבאו לירושלים, ומיד אחר כך הגיע בעצמו כדי לבסס את השליטה שלו. נבוכדנאצר לקח את המלך יהויכין כאסיר, וכפי שמתואר במילים וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה, הוא הביא אותו לארץ בבל. מעניין לדעת שיהויכין לא נלקח בכוח, אלא בחר לצאת ולהימסר לידי מלך בבל מרצונו החופשי.
יחד איתו, לקחו הבבלים את כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה', שהם הכלים הכי יקרים וחשובים שהיו בבית המקדש. למרות שהבבלים כבר שדדו את המקדש בעבר, בני ישראל הספיקו להכין כלים חדשים, וכעת נבוכדנאצר לקח גם אותם. הוא לא רוקן את המקדש לגמרי, אלא בחר לקחת רק את הכלים המובחרים ביותר.
לאחר מכן, מלך בבל וַיַּמְלֵךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו להיות המלך החדש בירושלים. למען האמת, צדקיהו היה בכלל הדוד של יהויכין ולא אח שלו, אבל בתנ"ך לפעמים קוראים לקרובי משפחה קרובים בשם "אחים", ממש כמו שאברהם קרא ללוט. מלך בבל הוא גם זה שבחר לתת לו את השם המלכותי "צדקיהו", כי השם המקורי שלו היה בכלל מתניה.