הפסוק מסכם את סוף תקופת שלטונו של יהויקים ומפנה את הקורא למקורות אחרים המפרטים את מעשיו הרעים. הכתוב מזכיר את ותועבותיו, מבלי לפרט במקום זה מה היו אותן תועבות [ביאור שטיינזלץ], אך יש המפרשים כי מדובר בחטא חמור של גילוי עריות, שבו המלך בא על אמו [רש"י].
לגבי הביטוי והנמצא עליו, הפרשנים מציגים מספר גישות שונות. גישה אחת מפרשת זאת באופן פיזי, ככתובת קעקע שנמצאה על גופו [רש"י, מלבי"ם]. גישה שנייה רואה בכך תיאור של מעשי תועבה שנעשו בסתר והתגלו רק לאחר זמן [מצודת דוד]. גישה שלישית מפרשת את הביטוי בהקשר טקסטואלי, כלומר כל הסיפורים והדברים שנמצאו כתובים עליו בספרים אחרים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מציין שדברים אלו כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה. עם זאת, בספר מלכים עצמו חטאיו של יהויקים מוזכרים באופן כללי בלבד, ללא פירוט. לכן, יש המבארים כי הכוונה היא למעשה לספר ירמיהו. הנביא ירמיהו התעמת עם יהויקים מספר פעמים, ובספרו אכן מפורטות תועבותיו של המלך [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].