חורבנה הסופי של ירושלים לווה בביזת הרכוש שנותר בה, כאשר נבוכדנאצר מלך בבל רוקן את המקדש וארמונות השלטון מכל תכולתם. הפסוק מציין כי נלקחו וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים. הכוונה כאן היא לכלים שנמצאו באותה עת במקדש, והם למעשה הכלים שנותרו לפליטה ולא נלקחו בגלויות הקודמות של יהויקים ויכניה [רש"י]. עם זאת, על אף שהפסוק מציין שנלקח הכול, המסורת מלמדת כי חלק מכלי המקדש לא הגיעו לבבל, שכן הם הוחבאו עוד קודם לכן על ידי המלך יאשיהו או אישים אחרים [ביאור שטיינזלץ].
מלבד כלי הקודש, נבזזו גם אוצרות בית ה', וכן וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ ושריו, והכול הובא לבבל [ביאור שטיינזלץ]. באשר למילה "ואצרות" המתייחסת לאוצרות המלך, יש המציינים כי בכתבי היד המדויקים של המקרא היא מופיעה ללא האות וי"ו בראשה ("אצרות") [מנחת שי].