מלכים ב, פרק י״ג, פסוק י״ט

פעולת יריית החצים היא מעשה סמלי הקובע את גורל המערכה מול ארם, שכן הנביא הניח קודם לכן את ידיו על ידי המלך ובכך הפך את המעשה לסימן של ישועה. בשל כך הנביא כעס על המלך, כלומר וַיִּקְצֹף עליו, משום שעצר לאחר שלוש הכאות בלבד. הוא מסביר שהיה ראוי לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים, שכן אילו היה עושה כך, אָז הִכִּיתָ והיית מנצח את ארם ניצחון מוחלט, אך כעת תזכה בשלושה ניצחונות בלבד. כעסו של הנביא נבע גם מכך שעצירת רצף ההכאות קטעה את הכוונות הרוחניות שכיוון באותה עת להשמדת האויב.