מלכים ב, פרק י״ג, פסוק כ׳

עם מותו של אלישע הנביא הוסרה ההגנה הרוחנית מעל עם ישראל, וקבוצות של שודדים העזו שוב לפלוש, כך שוּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ כדי לבזוז שלל. פשיטות אלו התרחשו בָּא שָׁנָה, מונח המצביע על עונת האביב שבה יש דשא למאכל בהמות האויב, על אותה השנה שבה מת הנביא, או על חלוף שנה שלמה מפטירתו שבמהלכה עדיין הגנה זכותו על העם. בהלת הפלישות יצרה את הרקע לנס, כאשר אנשים שקברו מת הבחינו באויב המתקרב ומתוך פחד השליכו את הגופה לתוך מערת הקבורה של אלישע. ברגע שנגע המת בעצמות הנביא הוא קם לתחייה, בין אם כגמול על היותו אדם צדיק שזכה לשוב למשפחתו, ובין אם היה אדם רשע שהוקם על רגליו רק כדי להרחיקו מסביבת הצדיק. נס זה המחיש את כוחן העצום של עצמות אלישע, ששמרו על סגולתן להחיות מתים גם לאחר שהנשמה כבר הסתלקה לחלוטין מן העולם הזה.