תארו לעצמכם צבא שלם שבורח בבהלה ומשאיר מאחור את הדברים שהכי חשובים לו. זה בדיוק מה שקרה לפלשתים כשברחו משדה הקרב. הם ברחו כל כך מהר עד שהשאירו שם את הפסלים שלהם. המילה אֱלֹהֵיהֶם מדגישה שלא מדובר בסתם קמעות קטנים למזל, אלא ממש בפסלים שהפלשתים עבדו להם וחשבו שהם אלים.
כשדוד המלך וצבאו מצאו את הפסלים, דוד פעל בדיוק כמו שהתורה מצווה לעשות עם עבודה זרה. הכתוב אומר וַיֹּאמֶר דָּוִיד וַיִּשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ, כלומר הוא ציווה להשמיד אותם לגמרי באש. במקום אחר בתנ"ך מסופר שדוד המלך "נשא" את הפסלים, ואולי אפשר היה לטעות ולחשוב שהוא לקח אותם לעצמו כשלל ופרס מהמלחמה. אבל כאן מוסבר לנו שהכוונה האמיתית היא שהוא העלה אותם באש, כך שהעשן שלהם נישא ועלה למעלה עד שהם נשרפו לחלוטין.