דברי הימים א, פרק כ׳, פסוק א׳

בחלוף שנה בדיוק מפרוץ המערכה הקודמת, בימי האביב שבהם יש שפע עשב למאכל סוסי הקרב, הגיעה לְעֵת תְּשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָכִים. בעונה נוחה זו למסעות מלחמה, וַיִּנְהַג יוֹאָב אֶת־חֵיל הַצָּבָא וַיַּשְׁחֵת אֶת־אֶרֶץ בְּנֵי־עַמּוֹן, תוך שהוא מנצל את היתרון הצבאי ומטיל מצור, כלומר וַיָּבֹא וַיָּצַר, על עיר הבירה העמונית רַבָּה. באותו זמן וְדָוִיד יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם, שכן עקב יחסי הכוחות הברורים לטובת ישראל לא היה צורך בנוכחות המלך. בסופו של דבר וַיַּךְ יוֹאָב אֶת־רַבָּה וַיֶּהֶרְסֶהָ, והכתוב מייחס לו את הכיבוש וההרס משום שעשה את רוב המלאכה בשטח, למרות שדוד הגיע בסוף המערכה כדי שהניצחון הרשמי ייקרא על שמו.