חלוקת משפחות הכהונה למשמרות וקביעת סדר עבודתן במקדש נעשו באופן שוויוני ואובייקטיבי. הפרשנים מסכימים כי המילים וַיַּחְלְקוּם בְּגוֹרָלוֹת מצביעות על כך שהגורל נועד לקבוע את סדר הזמנים: מי ישמש בקודש ראשון, מי שני, מי שלישי וכן הלאה. מעשית, תהליך זה התבצע על ידי שמעיה בן נתנאל הסופר, שכתב את שמות ראשי המשפחות של עשרים וארבעה המשמרות, הניח אותם בתוך קלפי, ושלף את הפתקים בזה אחר זה [רד"ק].
הסיבה לשימוש בשיטת הגורל טמונה במילים כִּי־הָיוּ שָׂרֵי־קֹדֶשׁ וְשָׂרֵי הָאֱלֹהִים. הפרשנים מסבירים כי בשתי המשפחות, הן מזרע אלעזר והן מזרע איתמר, היו אנשים גדולים, חשובים וקדושים שהיו שווים במעלתם. משום כך, לא ניתן היה לסדר אותם לפי רמת חשיבות או להעניק עדיפות ויתרון לאדם אחד על פני חברו ללא גורל. עם זאת, היו לכך חריגים: הכהונה הגדולה עצמה נותרה שמורה לבני אלעזר בלבד [רד"ק], ומסתבר שברבות הימים בני אלעזר אכן נטלו לעצמם כמעט את כל הבכורה וההנהגה במקדש [ביאור שטיינזלץ].
מבחינת דיוק נוסח הפסוק, יש להקפיד לקרוא וּבִבְנֵי אִיתָמָר (באות בי"ת), כפי שמופיע בכתבי היד המדויקים, ולא "ומבני" כפי שהודפס בטעות בחלק מהספרים הישנים. בנוסף, יש לשים לב לטעם המקרא (מאריך) המופיע באות שי"ן של המילה שָׂרֵי [מנחת שי].