הסתלקותם של בני אהרן הבוגרים הובילה לשינוי משמעותי בשושלת הכהונה. הציון כי נדב ואביהוא מתו לִפְנֵי אֲבִיהֶם בא ללמד שהדבר אירע בעוד אביהם בחיים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הדגשת העובדה שוּבָנִים לֹא־הָיוּ לָהֶם טומנת בחובה משמעות כפולה. מצד אחד, ייתכן שניסוח זה מרמז על כך שהיו להם בנות, שאולי נישאו לבני דודיהן, אף על פי שהמקרא נוהג לעיתים להזכיר בנים שמתו ללא צאצאים כלל [ביאור שטיינזלץ]. מצד שני, לנתון זה ישנה השלכה מכרעת על סדר ההורשה: רק משום שלא היו לנדב ואביהוא בנים, עברה הכהונה לאחיהם. אילו היו מותירים אחריהם בנים, הם היו קודמים לאלעזר ואיתמר בזכות לכהונה הגדולה. כלל זה של קדימות הבן על פני האח נלמד מתקופת שיבת ציון, אז שימש יהושע בן יהוצדק ככהן גדול מתוקף היותו בנו של הבכור, והוא קדם לדודו עזרא [רש"י].
בעקבות השתלשלות אירועים זו, וַיְכַהֲנוּ אלעזר ואיתמר, כלומר הם אלו שנותרו לשמש ככהנים לפני ה׳ ולהמשיך את השושלת במקומם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].