ניסיתם פעם לעמוד בחוץ בערב חשוך ולספור כמה כוכבים יש בשמיים? בטח מהר מאוד גיליתם שזה פשוט בלתי אפשרי, כי יש כל כך הרבה מהם. זה בדיוק מה שעמד מול עיניו של דוד המלך כשהוא רצה לספור את העם. הפעולה הזו של ספירת האנשים נקראת נָשָׂא. דוד החליט לספור רק את המבוגרים, והוא לא ספר את הילדים והנערים שהם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָטָּה. הסיבה לכך הייתה ההבטחה העתיקה שה' הבטיח לעם ישראל, שהם יהיו רבים כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם. דוד הבין שכשם שאי אפשר לספור את כל כוכבי השמיים, כך גם לא כדאי ולא ראוי לדעת את המספר המדויק והמלא של כל עם ישראל. לכן, ממש כפי שה' הורה לעשות כשהעם היה במדבר, רק האנשים מגיל עשרים ומעלה נספרו, והצעירים נשארו מחוץ לספירה כדי להראות עד כמה העם שלנו גדול ועצום.
דברי הימים א, פרק כ״ז, פסוק כ״ג
וְלֹֽא־נָשָׂ֤א דָוִיד֙ מִסְפָּרָ֔ם לְמִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וּלְמָ֑טָּה כִּ֚י אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה לְהַרְבּ֥וֹת אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמָֽיִם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.