דברי הימים א, פרק כ״ח, פסוק ט׳

עבודת ה' דורשת פנימיות עמוקה, ולכן דוד מצווה את שלמה בנו דַּע אֶת־אֱלֹהֵי אָבִיךָ מתוך חקירה שכלית עצמאית או בהישענות על מסורת האבות. עבודה זו חייבת להיעשות בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, מתוך אהבה ורצון המופנים כלפי שמיים בלבד ללא נאמנויות כפולות. עשייה חיצונית נטולת כוונה אינה מועילה, כִּי כׇל־לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְהֹוָה וחוקר את צפונותיהם של כולם, וְכׇל־יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין, שכן הוא מבין וצופה את יצירת המחשבות עוד בטרם התהוו בלב. לאור זאת ניצבות בפני האדם שתי דרכים: אִֽם־תִּדְרְשֶׁנּוּ ותחפש את מצוותיו הוא יִמָּצֵא לָךְ ויפתח את לבך, אך וְאִם־תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד, ותחווה נטישה חמורה ונצחית אם לא תשוב אליו.