מלכים א, פרק י״ט, פסוק ו׳

אליהו מתעורר ומוצא סמוך לראשו, מְרַאֲשֹׁתָיו, בצק שנאפה על גחלים לוהטות הנקרא עֻגַת רְצָפִים, ולצידו כלי חרס, וְצַפַּחַת מָיִם. הוא אוכל ושותה מן המזון שהוכן עבורו, אך אינו מסיים את כולו. מאכל זה לא היה רגיל, אלא מזון אלוהי שנועד לזכך את גופו החומרי של אליהו ולהכין אותו לקיום רוחני הניזון מזיו השכינה. על אף ההשגחה והמזון הפלאי, אליהו חוזר לישון, וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב, פעולה המעידה על ייאושו העמוק ועל השלמתו עם מותו הקרב.