שמואל א, פרק ח׳, פסוק כ׳

דרישת העם למלך נובעת משאיפה ליציבות שלטונית, תוך ההכרזה וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם. בקשה זו מבטאת רצון למעמד לאומי הכפוף לחוקי התורה, או לחלופין נכונות מעשית לשאת בחסרונות המלוכה בתמורה להגנה ומשפט. העם מצפה מהמלך לשני תפקידים מרכזיים, כאשר הראשון הוא וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ, כלומר כינון סדר חברתי פנימי או הושעה מיד צרים. התפקיד השני הוא הנהגה צבאית, בה המלך וְיָצָא לְפָנֵינוּ כמפקד בראש הצבא וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ. הדגשה זו מבהירה כי המלך לא יילחם למען כבודו האישי או להרחבת גבולותיו, אלא אך ורק למען צורכי האומה כולה.