תארו לעצמכם שיום אחד דופקים בדלת שלכם שליחים של מלך מארץ רחוקה מאוד. זה בדיוק מה שקרה למלך חזקיהו. בָּעֵת הַהִיא, כלומר בתקופה שאחרי שירושלים ניצלה מצבא אשור וחזקיהו הבריא מהמחלה שלו, הגיעה אליו משלחת חשובה מבבל. בראש הממלכה שם עמד מלך שקראו לו מְרֹדַךְ, והמילים בֶּן בַּלְאֲדָן מספרות לנו שגם אבא שלו נשא את השם הזה והיה מלך לפניו.
השליחים הגיעו משום שהמלך שלהם וַיִּשְׁמַע, כלומר שמע את החדשות המפתיעות על כך שחזקיהו היה חולה מאוד ופתאום וַיֶּחֱזָק, שזה אומר שהוא הבריא וחזר להיות חזק. אבל הם לא באו רק כדי לאחל לו בריאות. הם באו לחקור משהו פלאי שקרה בעולם. באותם ימים קרה נס אדיר והשמש חזרה אחורה. חזקיהו התעורר משינה אחר הצהריים וגילה שהשעה היא בכלל שעת בוקר. הבבלים רצו לדעת מי שינה את סדרי הטבע, וגילו שזה היה ה' שעשה זאת למען חזקיהו. בנוסף, עד לאותה תקופה אנשים לא היו חולים ואז מבריאים, ולכן ההחלמה של המלך עשתה רושם עצום בכל העולם.
למלך בבל הייתה עוד סיבה לשלוח את האנשים שלו. בבל ויהודה היו שתי מדינות קטנות שפחדו מהאימפריה הגדולה של אשור. מלך בבל רצה להציע לחזקיהו להיות חברים ולשתף פעולה נגד האויב המשותף שלהם.
כאן חזקיהו עשה טעות. במקום לנצל את הביקור המיוחד כדי לספר לכולם על הגדולה של ה' ולהסביר שהנס קרה כדי להציל את כל עם ישראל, הוא קצת התגאה. הוא הציג בפני השליחים את כל האוצרות והעושר שלו, כאילו הנס קרה רק כזכות פרטית שלו. כשהבבלים ראו את כל הזהב והכסף, הם הבינו שיהודה היא אומנם מדינה עשירה מאוד, אבל הצבא שלה חלש. בגלל זה הם ויתרו על רעיון החברות. במקום זאת, כשהם ראו את כל האוצרות המדהימים, הם התחילו לתכנן שבעתיד הם יחזרו לירושלים, אבל הפעם לא כאורחים, אלא עם הצבא שלהם כדי לקחת את האוצרות האלה לעצמם.