ישעיהו, פרק ל״ט, פסוק א׳

בָּעֵת הַהִיא, בתקופה שלאחר הסרת המצור האשורי מירושלים, שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל, שנקרא על שם אליל מלחמה בדומה לאביו שמלך לפניו, סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ, לאחר שנודע לו, כמשמעות המילה וַיִּשְׁמַע, כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק והבריא ממחלתו. עילת המשלחת הייתה כפולה: חקירת החלמתו חסרת התקדים של המלך שלוותה בנס פלאי מאת ה' שבו השמש חזרה לאחור, ולצידה מניעים מדיניים של כריתת ברית צבאית או פעולת ריגול. חזקיהו כשל בקבלת המשלחת, ובמקום לפרסם את גדולת ה' בחר להתגאות ולהציג לראווה את אוצרותיו. בעקבות זאת הבינו הבבליים כי ההשגחה מגינה רק על המלך ולא על האומה כולה, ומשזיהו את חולשתה הצבאית של יהודה מול עושרה הרב, התעוררה חמדתם והדבר שימש כסימן נבואי לחורבן ירושלים.