ישעיהו, פרק ד׳, פסוק ג׳

בתום תקופת טיהור העולם מן הרשעים תיווצר חברה מתוקנת, וכל ניצול מישראל שישוב להתיישב בעיר יזכה למעמד רוחני עליון. הנביא מכנה את הניצולים הַנִּשְׁאָ֣ר בְּצִיּ֗וֹן וכן וְהַנּוֹתָר֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם, כביטוי פיוטי לכלל השורדים, או כהבחנה בין חכמים ובני מלוכה שהושארו בחיים בכוונה תחילה, לבין המון העם ששרד במקרה. על כל ניצול שדבק בחוקי ה' קָד֖וֹשׁ יֵאָ֣מֶר ל֑וֹ, שכן הוא לא ייחשב עוד לשוטה בעיני הסביבה אלא יוכר על ידי הכל כצדיק גמור וכבחיר ה'. עם זאת, התואר אינו מוענק לכל שורד, אלא רק למי שהוא בגדר כׇּל־הַכָּת֥וּב לַחַיִּ֖ים, כלומר מי שנגזר עליו לחיות בזכות יושרו, וכן לצדיקים שנפטרו בעבר ועתידים לזכות לחיי נצח בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם.