ישעיהו, פרק נ׳, פסוק ז׳

הנביא ניצב נחוש מול דור עז פנים, מתוך ידיעה כי וַאדֹנָי יֱהֹוִה יַעֲזָר לִי ויגן עליו מאלימות פיזית, תוך שהוא מבטיח את התממשות נבואתו. בזכות מוגנות זו הוא מצהיר עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי, שכן השגחת ה' מנעה מאחרים להשפיל אותו ולגרום לו לבושה חיצונית. כדי להוכיח את העם ללא מורא הוא מעיד עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ, ומקשיח את פניו כסלע חזק ואבן קשה כך שעלבונות ומכות לא יותירו עליו רושם. מתוך כך הוא בטוח וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ, ומבין שההגנה מפני חרפה מצד אחרים מבטיחה שלא יגיע גם לידי בושה פנימית מעצמו, עיקרון של עזרה משמיים המלווה גם את הבאים להיטהר ולתקן את דרכם.