ישעיהו, פרק נ׳, פסוק א׳

ה' מבהיר לעם בגלות, באמצעות דימויים מחיי המשפחה והמסחר, כי הקשר עמם לא נותק לחלוטין. הוא שואל רטורית אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם, כלומר היכן גט הגירושין של כנסת ישראל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ, כדי לרמז שבניגוד לחלקי עם אחרים שגלו לבלי שוב, ממלכת יהודה שולחה רק באופן זמני ומתוך רחמים כדי שתיטיב את דרכיה ותשוב. בנוסף, ה' שואל אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי, כלומר מי הוא בעל החוב שלי אֲשֶׁר־מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ, שכן הוא אינו חייב דבר לאיש ולא מכר את העם לעבדות כדי לפרוע חוב. הסיבה האמיתית לגלות היא שהֵן בַּעֲוֺנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם, שכן טעויות העם ומרידתם המכוונת הן ששעבדו אותם לאומות העולם, ומכאן שכפי שהעוונות היוו את דמי המכירה, כך התשובה תהווה את כסף הפדיון שישיב אותם לבוראם.