קרה לכם פעם שהרגשתם שמישהו שאתם מאוד אוהבים התרחק מכם, וחששתם שהוא לעולם לא ירצה להיות איתכם שוב? ככה בדיוק הרגישו בני ישראל כשהיו רחוקים מארצם בגלות. הם חשבו שה' עזב אותם לתמיד. אבל ה' עונה להם בהודעה מלאה באהבה, ומסביר שהקשר ביניהם מעולם לא ניתק.
ה' משתמש בשתי דוגמאות כדי להרגיע את העם. בהתחלה הוא מדמה את הקשר למשפחה, ושואל את העם איפה נמצא סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם. ספר כריתות הוא מסמך שמפריד בין בני זוג לחלוטין ולתמיד. ה' שואל איפה המסמך הזה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ, שבו כביכול שלחתי אתכם ממני לתמיד. התשובה היא שמסמך כזה בכלל לא קיים. הריחוק הוא רק זמני, וה' מחכה שהעם יתקן את דרכיו ויחזור הביתה. המילה שֻׁלְּחָה מלמדת שהעם התרחק בגלל המעשים שלו עצמו, ולא בגלל שה' רצה לעזוב אותו חלילה.
לאחר מכן ה' שואל שאלה נוספת: אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ. נושה הוא אדם שחייבים לו כסף. ה' שואל האם הוא חייב משהו למישהו, והאם הוא מסר את העם כדי להחזיר חוב. התשובה ברורה, ה' לא חייב שום דבר לאף אחד.
אז למה בכל זאת העם נאלץ לצאת לגלות? ה' מסביר: הֵן בַּעֲוֺנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. המעשים הלא טובים של העם הם אלה שגרמו לריחוק. אבל מתוך הדברים האלה עולה גם תקווה גדולה ומשמחת: בדיוק כמו שהמעשים הלא טובים גרמו לריחוק, כך ברגע שהעם יבחר לעשות מעשים טובים ולשוב אל ה', הכל יתוקן והם יוכלו לחזור הביתה להיות קרובים ואהובים.