הפסוק מבטא ביטחון מוחלט בסיועו של ה', תוך העמדת נצחיותו של האל מול קיומם הזמני והמתכלה של המתנגדים.
הֵן אֲדֹנָי ה׳ יַעֲזָר לִי מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי – לאור עזרתו של ה', איש אינו יכול לחייב את הדובר בדין או לטעון שהצדק אינו עמו [רד"ק, שד"ל]. רוב הפרשנים מסכימים כי הדובר כאן הוא הנביא, המכריז כי אינו חושש ממשפטים, ממאבקים או מאנשים התוקפים אותו בדיבורם וטוענים שנבואתו שקרית, שכן דבריו הם דברי ה' [מלבי"ם, צאינה וראינה, אבן עזרא]. עם זאת, ישנה גישה הסבורה כי הדובר בפסוק הוא עם ישראל כולו, והמתנגדים הם הבבליים המכחישים את גבורת ה' [שד"ל]. אין הכוונה שאיש לא ינסה להרשיע את הדובר, שהרי רבים עמדו נגדו, אלא שכל מי שינסה לעשות זאת – סופו לאבדון [רד"ק].
הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ – כל אותם מתנגדים יאבדו וירקבו, וקיומם יהיה ארעי וחולף כסמרטוטים בלויים [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא]. המילה יִבְלוּ משמעותה בליה וריקבון [מצודת ציון].
עָשׁ יֹאכְלֵם – העָשׁ הוא תולעת האוכלת בגדים [רש"י, מצודת ציון]. הדימוי של אכילת העש ממשיך באופן טבעי את דימוי הבגד [מצודת דוד].
הפרשנים מציעים התבוננות מעמיקה בכפל הדימויים של בלאי הבגד ואכילת העש. גישה אחת מבחינה בין ריקבון הבגד, הנובע מחולשתו הפנימית של הבגד עצמו, לבין העש, המגיע כגורם חיצוני. כך גם המתנגדים יפלו הן בשל חולשתם העצמית והן בשל סיבה חיצונית – עונשו של ה' [מלבי"ם].
גישה נוספת קושרת את הדימויים לאופן שבו מתנהל הוויכוח מול הנביא: בגד מתבלה מתוך שימוש מרובה, וכך גם המתנגדים יתבלו ויותשו אם ירבו להשתמש בטענותיהם השקריות. לעומת זאת, בגד נאכל על ידי עש דווקא כאשר לא משתמשים בו. לכן, אם הנביא פשוט יתעלם מטענותיהם הכוזבות ולא יתעמת איתן, הן ייאכלו כעש וייעלמו מעצמן, משום שאיש לא ייגע בהן [מלבי"ם].
פירוש אלגורי ייחודי לוקח את דימוי הבגד המתבלה לכיוון אחר, וקושר אותו לעדותם של השמים והארץ. על פי גישה זו, אומות העולם טוענות ששמים וארץ פסולים להעיד לטובת עם ישראל משום שהם "נוגעים בעדותם" – קיומם תלוי בכך שישראל יקיימו את התורה. הפסוק משיב על כך באומרו שכל הבריאה עתידה להתבלות כבגד, ומאחר שהשמים והארץ אינם נצחיים, אין להם אינטרס אישי וקבוע, ולכן עדותם לטובת ישראל כשרה לחלוטין ותבייש את השונאים [אהבת יהונתן].