הנביא מתאר את התמסרותו המוחלטת ואת נכונותו לקבל את הקריאה האלוהית, תוך שהוא מעמיד את ההתגלות שזכה לה מול ציותו המלא לשליחות. השימוש הכפול בשם ה' בתחילת הדברים מרמז על כך שהנבואה מגיעה אל הנביא באמצעות מלאכים [רד"ק].
הביטוי פָּתַח־לִי אֹזֶן מבטא גילוי של סוד והודעת הנעלם [אבן עזרא, שד"ל]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שפתיחת האוזן מתייחסת לרגע שבו ה' השמיע לנביא את הקריאה השמימית "את מי אשלח". פירושים נוספים מרחיבים ומוסיפים כי פתיחת האוזן נועדה לאפשר לנביא לשמוע לא רק את דבר ה' אלא גם את בני האדם [ביאור שטיינזלץ], או שהיא מעידה על מדרגה רוחנית עליונה, בדומה למעמד הר סיני שבו מלאכים לחשו באוזני ישראל את הציוויים [אהבת יהונתן].
בתגובה להתגלות זו מצהיר הנביא וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי, כלומר לא סירבתי ולא מרדתי [מצודת ציון]. אף על פי שהיה יכול לסרב לקבל את הכוחות המיוחדים הללו ולהישאר כאחד האדם [ביאור שטיינזלץ], הוא נענה מיד לשליחות ואמר "הנני שלחני" [רש"י, רד"ק]. רובד עמוק יותר מבחין בין שליחות לטובה לשליחות לרעה; הנביא מצהיר שלא סירב לצאת לשליחות גם כאשר נדרש להעביר נבואות זעם ופורענות מאת ה' [נחל שורק, חומת אנך].
ההכרזה אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי משמעה אי-חזרה לאחור [מצודת ציון]. בעוד שיש מי שרואה בכך כפל לשון שנועד לחזק את ההצהרה על חוסר הסירוב [מצודת דוד], פרשנים אחרים מוצאים כאן משמעויות נוספות: הנביא לא נרתע לאחוריו מעוצמת הנבואה ששרתה עליו [אהבת יהונתן], והוא לא נסוג מפחד העם שאליו נשלח [מלבי"ם]. גם כאשר הנבואות הקשות שורררו יחס עוין, מכות וזלזול כלפיו, הוא לא נרתע ולא הפסיק להשלים את שליחותו [נחל שורק, חומת אנך].
לצד הגישה המקובלת המייחסת את הדברים לנביא עצמו, ישנה גישה הסבורה כי אלו דבריהם של הכשרים והצדיקים שבעם ישראל, המצהירים על כך שהם מטים אוזן לדבר ה', מאמינים בו ואינם נסוגים מקיום מצוותיו [שד"ל].