ישעיהו, פרק נ׳, פסוק ב׳

Isaiah 50:2Sefaria

מַדּ֨וּעַ בָּ֜אתִי וְאֵ֣ין אִ֗ישׁ קָרָ֘אתִי֮ וְאֵ֣ין עוֹנֶה֒ הֲקָצ֨וֹר קָצְרָ֤ה יָדִי֙ מִפְּד֔וּת וְאִם־אֵֽין־בִּ֥י כֹ֖חַ לְהַצִּ֑יל הֵ֣ן בְּגַעֲרָתִ֞י אַחֲרִ֣יב יָ֗ם אָשִׂ֤ים נְהָרוֹת֙ מִדְבָּ֔ר תִּבְאַ֤שׁ דְּגָתָם֙ מֵאֵ֣ין מַ֔יִם וְתָמֹ֖ת בַּצָּמָֽא׃

קריאה אלוהית נרגשת נתקלת בשתיקה מהדהדת. ה' מביע את כאבו על כך שהוא מגיע לגאול את עמו, אך נתקל באדישות ובחוסר אמונה, ומול ספקותיהם הוא מציג את כוחו המוחלט לשלוט בטבע ולהחריב איתני עולם.

רוב הפרשנים מסכימים כי תחילת הפסוק, מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה, מבטאת את רצונו של ה' להתקרב לעמו ולפייסו, אך אין איש שפונה אליו או משיב לקריאתו [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי התקופה ההיסטורית שאליה מכוונת קריאה זו. הגישה הראשונה גורסת כי הקריאה מתייחסת לדברי הנביאים שקראו לעם לחזור בתשובה [אבן עזרא, רד"ק]. לפי גישה זו, התעכבות הגאולה לאורך שנות הגלות אינה נובעת מקוצר ידו של ה', אלא מסירובם של ישראל לשוב אליו [רד"ק].

לעומת זאת, יש החולקים על כך וסבורים כי הפסוק פונה ישירות לגולי בבל בימי כורש. ה' מוכיח את המוני העם שבחרו להישאר בבבל וסירבו לעלות לארץ ישראל, ומבהיר להם כי הייעודים הגדולים של הגאולה לא התממשו במלואם רק משום שמעטים כל כך נענו לקריאה [שד"ל]. ברוח דומה, מוסבר כי אילו כל ישראל היו מתנדבים ועולים לארץ בימי עזרא הסופר, הייתה מתרחשת גאולה שלמה ומגיעה תקופת המשיח [אהבת יהונתן].

מתוך אדישות העם עולה שאלתם הסמויה בדבר יכולתו של ה' להושיעם, ועליה הוא משיב: הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם־אֵין־בִּי כֹחַ לְהַצִּיל. כלומר, האם חסרה לי היכולת להביא ישועה? [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. ה' מבהיר כי גם אם העם חושש מהאויבים בדרך או מהשכנים הרעים בארץ ישראל, או שמא שוביהם יסרבו לשחררם, בכוחו להצילם ביד חזקה [שד"ל, מלבי"ם].

כדי להוכיח את כוחו, ה' מציג את שליטתו המוחלטת בטבע: הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר. המילה הֵן משמעותה באמת, ובְּגַעֲרָתִי מתייחסת לצעקת נזיפה [מצודת ציון]. ה' מזכיר לעמו כיצד ייבש את ים סוף ברוח קדים ואת מי הירדן בימי יהושע, והפך אותם למדבר יבש [רד"ק, צאינה וראינה]. ברובד האלגורי, ייבוש הנהרות מסמל את חורבנם של עובדי האלילים, המשולים למים רבים [מצודת דוד].

כתוצאה מייבוש המים, תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא. המילה תִּבְאַשׁ מתארת סירחון וקלקול [מצודת ציון]. קלקול זה מציין את תחילת הריקבון שנוצר מחסרון המים, עוד לפני שהדגים מתים בצמא, להבדיל ממילים אחרות המתארות סירחון שנוצר רק לאחר המוות [מלבי"ם באור המילות].

לצד הפשט, מוענק למות הדגים רובד רוחני עמוק. על פי תורת הסוד, ניצוצות של נשמות מעולות טמונים בדגי הים, וביאת המשיח תלויה בתיקון כל הנשמות הללו. ייבוש הים ומות הדגים מסמלים את יכולתו של ה' לתקן ברגע אחד את כל ניצוצות הקדושה, ובכך להביא את הגאולה מיד, אילו רק היו ישראל נענים לקריאתו [אהבת יהונתן].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק א׳
פסוק ג׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.