יצא לכם פעם לראות מישהו שמציק לאחרים, מעליב אותם ואומר להם שאין להם שום סיכוי? הנביא מדבר כאן על האויבים של עם ישראל, שנקראים מוֹנַיִךְ. אלו אנשים רשעים שניסו לשבור את הרוח של העם, השפילו אותם וטענו שהכל אבוד. ה' מבטיח שהאויבים האלו יקבלו עונש פומבי שכולם יראו, אבל לא סתם עונש. במקום שהם יפגעו בנו, הם יפגעו בעצמם. הם יתחילו לריב ולהילחם אחד בשני, עד שהם יפלו לגמרי.
כדי לתאר את המפלה שלהם, הנביא משתמש במילה וְכֶעָסִיס, שפירושה יין מתוק מאוד שנוצר מסחיטה חזקה של ענבים או רימונים. כשהאויבים יפלו בגלל המלחמות הפנימיות שלהם, הם יהיו כל כך מבולבלים וחסרי אונים, ממש כמו אנשים ששתו יותר מדי מאותו יין מתוק ואיבדו שליטה, מצב שנקרא יִשְׁכָּרוּן.
למה ה' עושה את זה בצורה כל כך גלויה לעיני כל העולם? המטרה היא להעביר מסר ברור לכל האנושות. כשכולם יראו את הניסים הגדולים האלו, הם יבינו שההיסטוריה היא לא סתם אוסף של מקרים או מלחמות בין מלכים רגילים. כולם יֵדעו שה' הוא זה שפועל ומציל את עמו. בסוף הפסוק מופיע התואר אֲבִיר יעקב, שמזכיר לנו את החוזק העצום של ה', ואת העובדה שהוא מביא את הגאולה בזכות הקשר המיוחד והאהבה שלו ליעקב אבינו ולעם ישראל כולו.