הבריאה כולה נקראת להשתתף בשמחה עצומה על גאולת עם ישראל ועל רחמי ה׳. הקריאה רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ מהווה משל ציורי המבטא את השמחה הגדולה שתמלא את העולם, כאילו היקום כולו חוגג את יציאת ישראל מהגלות [רד"ק, מצודת דוד]. המילה רָנּוּ משמעותה זמרו, והמילה וְגִילִי עניינה שמחה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. שמחה זו נובעת מרוב חסדיו ורחמיו של ה׳ שגאל את רבבות עמו [חומת אנך]. מנגד, יש המפרשים כי אין זה משל בלבד, אלא תיאור מוחשי של שינוי בטבע: רננת השמים תתבטא בכך שהאוויר יהיה זך ונקי, ושמחת הארץ וההרים תתבטא בהצמחת יבולים רבים [אבן עזרא].
הקריאה ממשיכה אל הטבע: וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה. המילה וּפִצְחוּ (אשר נכתבת בפסוק 'יפצחו' אך נקראת 'ופצחו' במסורת הקריאה [מנחת שי, רד"ק]) מתארת פתיחת פה והרמת קול בשירה עזה של שמחה [מצודת ציון, רד"ק]. אף שההרים הם חלק מהארץ שכבר הוזכרה, הם זוכים לפנייה מיוחדת ונפרדת משום שהם החלק הקיים, המרכזי והיסודי ביותר בבריאת הארץ, ובהם אף מצויות המתכות [רד"ק]. בנוסף, האזכור הפרטני של ההרים מדגיש כי בשורת הגאולה הגיעה עד ליושבי ההרים המרוחקים, וגם הם פוצחים ברנה ומצטרפים לשירה [מלבי"ם].
סיבת השמחה העולמית מוסברת בסוף: כִּי נִחַם ה׳ עַמּוֹ, כלומר ה׳ ניחם את עמו [רש"י, ביאור שטיינזלץ], וַעֲנִיָּו יְרַחֵם - הוא ראה את סבלם של העניים והנדכאים שהוגלו בכור העוני, וריחם עליהם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].