תחושת הנטישה והבדידות של ירושלים בגלות נענית בהבטחה אלוהית אינטימית ועוצמתית. ה' מבהיר כי הקשר עם עמו אינו נתון לשכחה, אלא חקוק וצרוב באופן שלא ניתן למחותו, תוך הבטחה לגאולה ולבניין עתידי.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מפרשת את המילים עַל כַּפַּיִם ככפות הידיים, ואת המילה חַקֹּתִיךְ כלשון חקיקה וקביעה עמוקה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הכתוב משתמש בלשון בני אדם [אבן עזרא], ומתאר ציור פיוטי שבו ה' כביכול חקק את דמותה של ירושלים על כפות ידיו, כדי שיוכל לראותה ולזכור אותה בכל עת [רש"י, רד"ק, שד"ל, צאינה וראינה, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ביטוי זה שואב השראה ממנהג קדום במזרח, שבו אנשים היו מקעקעים על בשרם את צורתה של עיר הקדושה להם [שד"ל]. מעבר לזיכרון הפסיבי, החקיקה על הידיים מסמלת שכל פעולה ומעשה שה' עושה בעולם מכוונים לקראת התכלית הגדולה של תשועת ישראל [מלבי"ם].
מנגד, קיימת מסורת פרשנית המזהה את הכַּפַּיִם עם ענני הכבוד או השמיים [רש"י, רד"ק ואבן עזרא בשם רב סעדיה גאון]. גישה זו קושרת את הפסוק למעמד הר סיני, ומבארת שה' זוכר לישראל את קבלת התורה שעליה עומדים השמיים [חומת אנך].
ברובד רעיוני נוסף, הפרשנים דורשים את הכַּפַּיִם ואת לשון החקיקה על מעשה הצדקה. הצדקה נעשית בכפיים – ידו של העשיר הנותן וידו של העני המקבל – והיא נחשבת ל"חוק" שזכותו עומדת לעד ומקרבת את הגאולה [חומת אנך, אדרת אליהו]. ייחודה של מצוות הצדקה הוא בכך שהיא מועילה לעני ומקרבת את הישועה גם אם לא נעשתה בכוונה שלמה, בניגוד למצוות אחרות [אהבת יהונתן]. פירוש אלגורי נוסף רואה בכַּפַּיִם סמל לידיו של ה' הפרוסות לקבל את השבים בתשובה, גם כאשר התשובה אינה נעשית ברמה הרוחנית הגבוהה ביותר [אהבת יהונתן].
החלק השני של הפסוק, חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד, מתייחס בראש ובראשונה אל חומותיה ההרוסות של ירושלים ושל בית המקדש. ה' אינו מסיר את מחשבתו מהריסות העיר, והן ניצבות מולו כזיכרון תמידי במטרה לשקם, לבנות ולהגן עליהן מחדש [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה, מצודת דוד]. אריכות הגלות אינה נובעת משכחה חלילה, אלא מעוונות העם, אך הזיכרון נותר חקוק מול פניו של ה' [מלבי"ם].
לצד הפירוש הפיזי, החומות זוכות גם למשמעויות רוחניות. יש המפרשים את המילה חוֹמֹתַיִךְ כסייגים והגדרות שעם ישראל מציב סביב התורה כדי להישמר מחטא; שמירה על חומות רוחניות אלו היא שעומדת לזכות העם וממהרת את בוא הגאולה [אהבת יהונתן]. לעומת זאת, יש הרואים בחומות סמל למחיצה של עוונות המפרידה בין ישראל לה', כאשר תפקידם של הצדיקים ולומדי התורה הוא להרוס ולסדוק את החומה הזו כדי לחדש את הקשר הישיר והקרוב עם ה' [חומת אנך].