ציון, שחשה עזובה, שוממה ונשכחת, נקראת לחזות בפלא השיבה של בניה הנידחים המהפך את יגונה לשמחה ולפאר. הקריאה שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי נועדה לעורר אותה להביט לכל העברים ולא רק לכיוון אחד, שכן בניה מתקבצים ובאים בפתאומיות מכל ארבע רוחות השמים [מלבי"ם, רד"ק]. המילים כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ מתארות שני ניסים נפרדים ועצומים: עצם הקיבוץ של העם מפיזורו הגדול בגלות, והגעתם הממשית לירושלים ממרחקים כה ארוכים [מלבי"ם]. רובם המוחלט של הפרשנים מסכימים כי המילה "כולם" מתייחסת לבנים השבים, אף שישנה דעה שנדחתה ולפיה הכוונה היא למפלת הרשעים והאויבים [אבן עזרא].
כדי להפיג את החשש שמא ירושלים תהיה צרה מלהכיל את כל השבים, ה' נשבע שבועה מוחלטת במילים חַי אָנִי נְאֻם ה'. זוהי גזירה והבטחה נצחית שלא תתבטל לעולם; כשם שה' חי וקיים, כך הבטחה זו שרירה וקיימת ולא תשוב אחור [רד"ק, אבן עזרא].
הבנים השבים מדומים לתכשיטים, שכן משמעות המילה כָּעֲדִי היא תכשיט יפה ונוי [מצודת ציון, שטיינזלץ]. ירושלים החרבה והשוממה משולה לאדם ערום, והתושבים החדשים הממלאים אותה הם כלבוש המכסה אותה. אולם, ההבטחה כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי מלמדת שהשבים אינם רק בגד רגיל, אלא אנשים נכבדים, שרים וחכמים, המהווים תכשיט של כבוד ותפארת שציון תתגאה בו [מלבי"ם, מצודת דוד, שד"ל]. ברובדים עמוקים יותר, עדי זה מסמל את החזרת העטרות הרוחניות של חירות ומלכות שישראל איבדו לאחר חטא העגל בהר סיני [אהבת יהונתן].
החיבור בין ירושלים לבניה מתואר במילים וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה. הכוונה היא לקשירת הבנים אל העיר באהבה, כשם שכלה קושרת על צווארה או בשערה חוטי משי ורצועות קישוט [מצודת דוד, אבן עזרא, שטיינזלץ]. הפרשנים מצביעים על הבדל מהותי בין אישה רגילה לכלה: בעוד שאישה רגילה עונדת את תכשיטיה רק במועדים מיוחדים, הכלה מקושטת בהם ברציפות. מכאן נלמד שהבנים וניצוצות הקדושה ישובו לירושלים באופן תמידי ולא יסורו ממנה לעולם [אדרת אליהו]. בנוסף, כשם שכלה שומרת מכל משמר על התכשיטים שנתן לה החתן כסמל לאירוסין וקושרת אותם היטב לבל יאבדו, כך ירושלים תקשור אליה את בניה בקשר אמיץ שלא ינתק שנית, כסמל לברית האירוסין הנצחית בין ישראל לה' [מלבי"ם, שד"ל]. לעתיד לבוא, יבער ה' את יצר הרע, והאומה תהיה נקייה מכל פגם, ממש כמו כלה טהורה ומושלמת [אהבת יהונתן].