ישעיהו, פרק מ״ט, פסוק י״ח

ציון השוממה נקראת להביט לכל עבר, שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, ולחזות בשני ניסים כאשר כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בפתאומיות: עצם קיבוץ בניה בגלות והגעתם הממשית לירושלים. כדי להפיג את החשש שהעיר תהיה צרה מלהכיל את כולם, נשבע ה' בשבועה נצחית, חַי אָנִי נְאֻם ה', כי הבטחה זו שרירה וקיימת לעולם. העיר החרבה לא תהיה עוד כאדם ערום, שהרי כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, והשבים הנכבדים יכסו אותה ויהיו לה לתכשיט של כבוד. ירושלים תקשור אליה את בניה באהבה ובאופן תמידי, וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה, ממש כשם שכלה שומרת מכל משמר על תכשיטיה כסמל לברית האירוסין הנצחית בין ישראל לה'.