ישעיהו, פרק מ״ט, פסוק ו׳

ה' מנחם את הנביא ומעצים את ייעודו משליחות מקומית לתפקיד חובק עולם. הוא מבהיר לו כי הדבר נָקֵל, כלומר תפקיד קטן ופשוט מדי או לחלופין זכות עצומה שאין להקל בה ראש, להסתפק רק במשימה לְהָקִים אֶת־שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִִׁיב. תפקיד ראשוני זה נועד לשקם את העם, כאשר המונח וּנְצוּרֵי מתאר אנשים שלבם סגור כמבצר בפני התשובה, חורבות שיש לבנותן מחדש, או ענף של שבטים שרק סטו מן הדרך ויש להשיבם. מאחר שהמשימה הלאומית קטנה למידותיו, מבטיח לו ה': וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד־קְצֵה הָאָרֶץ. בכך ייעודו יתרחב לאנושות כולה, בין אם כהתעוררות רוחנית שתושיע את עמי העולם יחד עם ישראל, כבשורה היסטורית משמחת על מפלת בבל, או כפרסום כבודו האישי של הנביא בכל מקום.