ישעיהו, פרק מ״ט, פסוק כ״ב

ה' משיב לציון על שובם הפתאומי של בניה ומכריז כי יאותת לאומות העולם לקבץ את הגלויות, כאשר אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי ברמז קל או באמצעות מכות שמימיות שיחשפו יהודים אנוסים. בנוסף לאות זה, וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי, כלומר אציב כלונס גבוה עם מפה כנקודת ציון לאיסוף, שיונף בעת מלחמה גדולה ויכניע את האומות. בעקבות כך יחזירו האומות את הגולים בחיבה רבה, וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, מילה המתארת נשיאה מגוננת של דבר יקר בתוך חיק הבגד, על הזרוע או בכיסאות כבוד. תמונת השיבה תושלם כאשר וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה, בדומה לנשיאת ילדים קטנים בבטחה, בין אם מחשש לשבת בכיסאות הגבוהים של הבנים ובין אם כרמז לגילן הצעיר של השבות.