בתשובה לתמיהה ולייאוש של הגולים, ה' משיב לאומות העולם ומבטיח גאולה פלאית. למרות שהאויבים גדולים, חזקים ובטוחים בעצמם, השבויים ישוחררו מידם משום שהמלחמה לא תנוהל על ידי בני אדם, אלא על ידי ה' בעצמו [ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].
המילים גִבּוֹר ועָרִיץ מתארות את דרגות הכוח של האויב, כאשר עָרִיץ מבטא אדם חזק ותקיף עוד יותר מגיבור רגיל [אבן עזרא, מצודת ציון, מלבי"ם]. אומות העולם טוענות כי הן גיבורות וכי לקחו את ישראל לשבי בצדק ובמשפט. על כך משיב ה' כי הוא חזק מהן, וכי השבי לא נעשה בצדק אלא בכוח, בגזל ובעריצות, ולכן ישראל עתידים להשתחרר מידן [רד"ק, צאינה וראינה, מצודת דוד].
כדי להעמיק בהבנת ההבטחה, יש להבחין בין סוגי השבויים. המילה שְׁבִי מתייחסת לאנשים שנלקחו לארץ זרה כתוצאה מניצחון במלחמה, מצב שנחשב לדין מקובל ומוצדק בעיני המנצחים. לעומת זאת, מַלְקוֹחַ מתייחס לאנשים שנלקחו בכוח לעבדים ולשפחות, פעולה הנעשית שלא כדין אלא מתוקף זרועו החזקה של השובה. ה' מבטיח שגם השְׁבִי המוחזק ביד גִבּוֹר יילקח בחזרה, משום שמעיקרו לא נשבה בצדק אלא בכוח; וגם המַלְקוֹחַ המוחזק ביד עָרִיץ יימלט, למרות שהעריץ תקיף וחזק מן הגיבור [מלבי"ם].
בחלקו השני של הפסוק, ה' מבטיח: וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב. המילה יְרִיבֵךְ מתארת את בעלי הריב, אותם אויבים הלוחמים בישראל ומריבים איתם בגלות [רש"י, שד"ל, רד"ק, מצודת דוד]. ה' מרגיע את עמו ומבטיח כי הם אינם צריכים להילחם באותם אויבים עצומים בעצמם, שכן הוא זה שיילחם בהם [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מזאת, ה' יתייצב מול האומות בטענה משפטית של אדון התובע את עבדו, ויכריז כי בני ישראל הם עבדיו שלו, ובזכות כך הוא יושיע את הבנים מיד שוביהם ויחזירם אליו [מלבי"ם].