חזון הגאולה מציג מציאות שבה הטבע עצמו משתנה כדי להקל על מסעם של גולי ישראל השבים לארצם. ה' מתאר כיצד המכשולים הטופוגרפיים יוסרו, והדרכים ההרוסות ישוקמו ויהפכו לראויות למעבר.
וְשַׂמְתִּי כָל הָרַי לַדֶּרֶךְ – הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההרים הגבוהים ישפלו ויהפכו לדרך ישרה ונוחה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. שינוי זה יכול להתפרש כנס פיזי של ממש שבו תוואי השטח משתנה, או כמשל לכך שה' יעניק לשבים כוח על טבעי, כך שהעליות והירידות לא יעייפו אותם [רד"ק]. מנגד, יש המפרשים כי ההרים לא ישתנו, אלא שכמות השבים תהיה כה עצומה עד שהם יאלצו לצעוד אפילו על פסגות ההרים [אבן עזרא].
השימוש בכינוי השייכות הָרַי מלמד כי ה' הוא זה שיחדש דרכים במדברות שבהם לא עבר אדם מעולם [רד"ק]. עם זאת, יש הסבורים כי אין מדובר בכינוי שייכות, אלא בצורת רבים קדומה, בדומה לשפה הארמית, שמשמעה פשוט "הרים" [שד"ל].
וּמְסִלֹּתַי יְרֻמוּן – המילה מְסִלֹּתַי מתארת דרכים סלולות וכבושות היטב, והמילה יְרֻמוּן משמעה הרמה והגבהה [מצודת ציון, מצודת דוד]. הפרשנים מסבירים כי הדרכים ששקעו בעמקים עמוקים, או שנהרסו מחוסר תחזוקה, ימולאו בעפר ואבנים ויתרוממו עד שיהפכו למישור ישר הנוח להליכה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. פעולה זו מהווה תיקון והיפוך למצב החורבן, שבו הדרכים היו שוממות ללא עוברי אורח, וכעת ישובו להיות מלאות בהמון אדם [רש"י].
הדרכים הללו לא יהיו סתם שבילים, אלא מסילות בולטות וברורות, עד שהכול יכירו כי אלו הדרכים המיוחדות שהכין ה' [מלבי"ם]. גישה שונה מציעה כי המילה יְרֻמוּן אינה מתייחסת להגבהת הדרכים עצמן, אלא לשבים מהגלות שילכו עליהן, והם אלו שיתרוממו ויתנשאו [אבן עזרא].