קיבוץ הגלויות עתיד להיות אירוע חובק עולם שיקדים את בניינה המחודש של ציון. בעוד שכל גלויות ישראל מתקבצות מארבע רוחות השמים והטבע כולו מתמלא בשמחה, ירושלים עדיין יושבת שוממה כאלמנה, מתאבלת ואינה מודעת לישועה הפתאומית שעומדת להתגלות לעיניה [מלבי"ם].
הנביא משרטט את חזרתם של גולי ישראל מכל קצוות תבל [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ומפרט את ארבע פאוֹת העולם מהן יגיעו:
השבים מֵרָחוֹק הם הגולים שיבואו מפאת מזרח. הסיבה לכך שהמזרח מכונה רחוק היא משום שארץ ישראל ממוקמת במרכז האזור המיושב אך נוטה מעט מערבה, ולכן הקצה המזרחי נחשב לרחוק ביותר ממנה [רד"ק, מצודת דוד]. כיוון זה מרמז במיוחד לעשרת השבטים שהוגלו למרחקים במזרח [מלבי"ם].
הגולים שיבואו מִצָּפוֹן מגיעים מחלקה הצפוני של הארץ, ויש המזהים כיוון זה ספציפית עם גלות בבל [אבן עזרא]. הבאים וּמִיָּם מגיעים מפאת מערב [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], אם כי קיימת דעה המזהה את הים בהקשר זה דווקא עם אשור [אבן עזרא].
באשר לבאים מֵאֶרֶץ סִינִים, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בפאת דרום. ארץ זו נקראת כך על שם תושביה, בני משפחות כנען, כפי שמופיע בתורה אזכורו של העם "הסיני" [רד"ק, מצודת ציון]. דעה נוספת ממקמת את ארץ סינים לכיוון מצרים, ומשערת כי ייתכן ששם המקום נגזר מאותו שורש של המילה סנה [אבן עזרא]. מנגד לזיהוי הדרומי, יש המזהים את המקום עם ארץ סין הרחוקה [שד"ל].