ישעיהו, פרק מ״ט, פסוק י״ד

מתוך קושי הגלות זועקת צִיּוֹן, המייצגת את כנסת ישראל וירושלים, על תחושת ניתוק מוחלטת מהשגחת ה'. תלונתה מורכבת משני שלבים של כאב הולך ומחמיר: תחילה היא חשה כי עֲזָבַנִי יְהֹוָה, כלומר מידת הרחמים התרחקה ממנה זמנית והותירה אותה לחסדי הטבע, בדומה לבעל שנסע למרחקים. לאחר מכן היא מבטאת זעזוע עמוק וסופי יותר באומרה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי, מתוך תחושת מחיקה ומיאוס המקבילה לגירושין, שבה אפילו מידת הדין מתעלמת ממנה ואינה נוקמת באויביה. אולם, בעוד שהעזיבה היא מציאות ממשית שבאה כעונש על חטאים, השכחה אינה אלא אשליה של האומה, שכן ה' מעולם לא שכח את עמו.