החורבן המוחלט של הפלשתים אינו רק אירוע מקומי, אלא מערכה אלוהית רחבת היקף שתשפיע על המרחב כולו ותנתק בריתות עתיקות. המילים עַל־הַיּוֹם הַבָּא מסבירות את סיבת הזעקה ורפיון הידיים של הפלשתים שהוזכרו קודם לכן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. נבואה זו אינה מתייחסת לפגיעה נקודתית וחלקית שכבר אירעה, אלא צופה פני עתיד אל יום שבו יבוא שודד, הלוא הוא נבוכדנצר, ויחריב את פלשתים כליל [מלבי"ם].
חורבן זה נועד לְהַכְרִית לְצֹר וּלְצִידוֹן כֹּל שָׂרִיד עֹזֵר, כלומר להשמיד כל שארית של כוח צבאי המסוגל לסייע במלחמה, עד שייוותרו רק נשים וטף [מצודת דוד, מצודת ציון]. הפרשנים נחלקו לגבי טיב הקשר בין העמים: הגישה המרכזית סבורה כי הפלשתים היוו משענת צבאית לצור ולצידון, ומטרת הפגיעה בהם הייתה להותיר את הערים הללו ללא סיוע ותמיכה מול אויביהן [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי צור וצידון הן אלו שנהגו לעזור לפלשתים, שכן הן נחשבו לחלק מגלילות הפלשתים או סמוכות להן ארצית [רד"ק, מצודת דוד].
למרות המעורבות של צבאות בשר ודם, הפסוק מדגיש כִּי־שֹׁדֵד ה' אֶת־פְּלִשְׁתִּים, כדי להבהיר שהחורבן מגיע בהשגחה אלוהית ישירה [מצודת דוד, מלבי"ם].
לבסוף, הפסוק מכנה את הפלשתים שְׁאֵרִית אִי כַפְתּוֹר. אזכור זה נובע מקרבת המשפחה ההיסטורית בין הפלשתים לכפתורים, שהיו עמים אחים [רד"ק, מלבי"ם]. כפתור מזוהה כמדינה ששכנה על איי הים [רש"י, מצודת ציון], ויש המזהים אותה ספציפית עם האי כרתים [ביאור שטיינזלץ], או עם העיר דמיאט שבמצרים וכן עם קפוטקיא [רד"ק, חומת אנך]. הנבואה חותמת את גורלם ומצהירה כי בעקבות יום השוד הזה, לא תיוותר לפלשתים כל שארית מאותו אי מוצא קדום [מצודת דוד, רד"ק].