הנביא משיב לשאלה רטורית ומסביר מדוע חרב המלחמה אינה יכולה לחדול מהרס. אֵיךְ תִּשְׁקֹטִי, כיצד ייתכן שהחרב תנוח ותשקוט בטרם תשלים את שליחותה [מצודת דוד, רד"ק]. הסיבה לכך היא כי וַה׳ צִוָּה־לָהּ להמשיך להרוג ולאבד, שכן החרב משמשת כשליח מאת ה׳ להחרבת ממלכות [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
יעדה של החרב מכוון אֶל־אַשְׁקְלוֹן וְאֶל־חוֹף הַיָּם, כלומר על העיר אשקלון ועל פלשתים היושבים על שפת הים וגבולו [מצודת דוד, מצודת ציון]. שָׁם יְעָדָהּ, ה׳ הזמין והכין את החרב למקומות אלו וקבע אותם כמטרה לטבח [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
חוסר היכולת של החרב לשקוט נובע משני מניעים המשתלבים זה בזה. מלבד הציווי האלוהי ישנה גם סיבה טבעית ומדינית, עורך המלחמה נלחם נגד ערי החוף צור וצידון, ומכיוון שפלשתים יושבי החוף סייעו לצור, הוא יעד את חרבו להכרית גם אותם ולמנוע את עזרתם [מלבי"ם].