נבואה זו ניתנה בנקודת זמן היסטורית סוערת, ברווח שבין תנועות הצבאות של שתי האימפריות הגדולות, מצרים ובבל. המילה אֶל בצירוף אֶל פְּלִשְׁתִּים משמעותה כאן "על", כלומר נבואה שנאמרה על אודות הפלשתים [רש"י, רד"ק].
התזמון המדויק של הנבואה מוגדר במילים בְּטֶרֶם יַכֶּה פַרְעֹה אֶת עַזָּה. הפרשנים מסכימים, על בסיס מדרש "סדר עולם", כי אירוע זה התרחש בשנה העשירית למלכות צדקיהו. באותה עת צבא בבל (הכשדים) שם מצור על ירושלים. פרעה מלך מצרים יצא עם צבאו כדי לעזור לממלכת יהודה, וכששמעו על כך הבבלים, הם נסוגו והסירו זמנית את המצור. אולם פרעה לא המשיך במערכה; הוא חזר על עקבותיו, ובדרכו חזרה למצרים שטף והכה את העיר עזה, שהייתה חלק מארץ פלשתים. הרקע למכה זו נובע מכך שערי החוף הפלשתיות היו ממלכות קטנות ועצמאיות שלא תמיד סרו למרותן של האימפריות. נראה שבאותה שעה הן נקטו עמדה עוינת כלפי מצרים, ולכן פרעה כבש והחריב את עזה [ביאור שטיינזלץ].
אף על פי שהפסוק מציין את התקפת פרעה, מטרת הנבואה היא להזהיר מפני איום גדול ומקיף הרבה יותר. בדיוק באותו פרק זמן שבו פרעה הכה את עזה, הגיע דבר ה' אל ירמיהו והודיע כי צבא בבל עתיד לבוא מצפון ולהכות את ארץ פלשתים כולה [רד"ק]. ישנו הבדל מהותי בין שני מסעות המלחמה: בעוד שפרעה הסתפק בהכאת העיר עזה בלבד, נבוכדנצר מלך בבל עתיד להמיט חורבן כללי ומוחלט על כל גלילות פלשת [מלבי"ם, אברבנאל].
הסיבה לאותו חורבן בבלי מוחלט הייתה צבאית ומדינית. הפלשתים היו בעלי בריתן ועוזריהן של הערים צור וצידון. מכיוון שנבוכדנצר ניהל מלחמה נגד צור, הוא החליט להכרית תחילה את כל בעלי בריתה, ובכך למנוע מהם להגיש לה עזרה במערכה [מלבי"ם, אברבנאל].