הכתוב פונה כעת לפרט את תחומי שלטונו של סִיחוֹן בפני עצמו [מלבי"ם]. סיחון, שהיה מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, היה יושב בעיר הבירה שלו בְּחֶשְׁבּוֹן, ומשם היה מֹשֵׁל על מרחב גיאוגרפי נרחב. גבול שלטונו החל מן העיר ערוער הממוקמת עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן, וכלל גם את השטח הנמצא וְתוֹךְ הַנַּחַל עצמו, שהיה אזור ראוי לשימוש [ביאור שטיינזלץ].
משם התרחב שלטונו והקיף את וַחֲצִי הַגִּלְעָד, עד שהגיע לנקודה המכונה יַבֹּק הַנַּחַל, שהיא מקום יישוב הסמוך לנחל יבוק [מצודת דוד]. נקודה זו היוותה את גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן, והיא סימנה את קצה גבולו המדויק של סיחון, שכן ממנה והלאה התחיל אזור שלטונם הבלעדי של בני עמון [רש"י].